https://madrid.ninkilim.com/articles/icj_genocide_cornered/he.html
בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) עומד ברגע מכריע בתולדותיו. בתיק דרום אפריקה נגד ישראל, על בית הדין לקבוע האם פעולות ישראל ברצועת עזה מהוות הפרה של אמנת רצח העם משנת 1948. אם ימצא את ישראל אשמה, יתרחש רעש אדמה משפטי ומוסרי – רעש שכמעט בוודאות יקבע גם את תוצאת התיק המקביל ניקרגואה נגד גרמניה, שבו מואשמת גרמניה בסיוע והסתה לאותו רצח עם.
אבל אם בית הדין יזכה את ישראל, ההשלכות יהיו היסטוריות באותה מידה – אך בכיוון אפל יותר. ה-ICJ יידרש להסביר, בפרטי פרטים, מדוע גוף עצום ומתרחב של ראיות, תקדימים וקונצנזוס מומחים בנושא רצח עם אינו חל במקרה זה. ההסבר הזה יצטרך להיות לא רק ארוך, אלא יוצא דופן – למעשה לשכתב עשרות שנים של הלכה משפטית בנושא רצח עם כדי ליצור חריג חסר תקדים. בקיצור, פעולות ישראל, הצהרות פקידיה והתעלמותה המתמשכת מצווי ה-ICJ משאירות לבית הדין מעט ברירה מלבד לקיים את אמנת רצח העם – ולהטיל אחריות הן על המבצע והן על אלה שאפשרו אותו.
על פי סעיף II של אמנת רצח העם משנת 1948, רצח עם מוגדר כמעשים שבוצעו בכוונה להשמיד, כולה או חלקה, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, כולל:
הכוונה (dolus specialis) היא מה שמבדיל רצח עם מפשעים אחרים. ה-ICJ, יחד עם בתי הדין ברואנדה וביוגוסלביה לשעבר, מקבל זה מכבר שניתן להסיק כוונה מ”דפוס התנהגות”, במיוחד כאשר פקידים בכירים נותנים הצהרות כוונה ישירות. (ראו: קרסטיץ’, אקאייסו, בוסניה נגד סרביה.)
קיים כעת תיק עצום ומתרחב – שנאסף על ידי גופי האו”ם, ארגונים לא ממשלתיים, חקירות תקשורתיות ומומחים עצמאיים – המראה שהקמפיין הצבאי הישראלי בעזה כלל:
אלה אינם עודפים מבודדים או נזקים צדדיים. הם משקפים קמפיין קוהרנטי ומתמשך המכוון למרכיבים החיוניים לחיים – בהתאם לסעיף II(c) של האמנה: “תנאי מחיה שנועדו להביא להשמדת הקבוצה.”
לא פחות מפלילות הן ההצהרות הפומביות על כוונת רצח עם של פקידים ישראלים ברמה הגבוהה ביותר, כולל:
אלה אינם קולות שוליים. הם נציגי המדינה הרשמיים, והצהרותיהם יושמו במדיניות. על פי תקדימי ה-ICJ וה-ICTY הקיימים, הצהרות כוונה מפורשות כאלה התקבלו כראיה חזקה לכוונת רצח עם, במיוחד כאשר הן משולבות עם קמפיין הרס מתואם.
בינואר 2024, ה-ICJ הוציא צווים זמניים בתיק דרום אפריקה נגד ישראל, וקבע כי טענת רצח העם של דרום אפריקה סבירה. בית הדין הורה לישראל:
ישראל לא צייתה לצווים אלה. הסיוע עדיין חסום, סבל האזרחים התגבר, וההסתה לא נענשה. זה יותר מאשר התרסה – זה אולי הודאה שבשתיקה בכוונת רצח עם.
במשפט הבינלאומי, אי שינוי התנהגות לאחר אזהרה רשמית מבית הדין הגבוה בעולם מרמז על ידיעה של הסיכון ורצון להמשיך בכל זאת. זה הופך סיכון סביר לראיה אמינה של כוונה.
אם ה-ICJ יקבע בסופו של דבר שישראל לא ביצעה רצח עם, הוא יצטרך להסביר:
פסק דין כזה לא רק ייצור תקן כפול משפטי, אלא ישבור את אמינות המשפט הבינלאומי. וכדי להצדיק את החריג הזה, בית הדין יצטרך לסטות מההלכה שלו עצמו ולתת ככל הנראה את חוות הדעת הארוכה ביותר בתולדותיו.
אם ה-ICJ ימצא את ישראל אשמה ברצח עם, תפקידה של גרמניה כספקית נשק מרכזית ומגינה דיפלומטית יהפוך אותה למדינה הסבירה ביותר הבאה שתימצא מפרה. גרמניה:
אם ישראל אשמה, התמיכה החומרית והפוליטית של גרמניה עשויה למלא את הדרישות של סיוע והסתה לרצח עם לפי סעיף III(e). התיק ניקרגואה נגד גרמניה תלוי אפוא ישירות בתוצאת דרום אפריקה נגד ישראל.
ה-ICJ נוצר כדי למנוע את פשעי המאה ה-20 מלהתרחש במאה ה-21. פעולות ישראל בעזה ואי ציותה לצווי ה-ICJ הזמניים מציבים כעת את בית הדין במצב שבו חוסר מעש יהיה בעל השלכות כמו מעש.
בהמשך קמפיין של הרס המוני ומחסור לאחר שהוזהרה שמעשים כאלה עשויים להוות רצח עם, ישראל לא רק בדקה את הסף המשפטי – היא אולי אישרה את הכוונה עצמה שהופכת רצח עם לניתן להעמדה לדין.
אם ה-ICJ רוצה לשמור על שלמות אמנת רצח העם, עליו להגיב בנחישות. כל דבר פחות לא רק יבגוד במטרת האמנה, אלא יכריז, למעשה, שחלק מהמדינות פשוט מעל החוק.
ואם ה-ICJ יבחר לסלוח או לדחות את מה שכל כך הרבה מומחים ומוסדות אמינים כבר הכירו בו כמקרה ספר לימוד של רצח עם, הוא לא רק יכשל בפלסטין. הוא יכשל בעצמו. הוא יפחית את אמנת רצח העם לכלי פוליטי ואת המשפט הבינלאומי להצגה. בית הדין אולי לא יפורק פיזית, אבל הוא יפרק את אמינותו שלו.
אם ה-ICJ יאפשר לישראל להימלט מזה, לא העולם ינטוש את בית הדין. בית הדין ינטוש את העולם.