https://madrid.ninkilim.com/articles/un_restoring_credibility/he.html
לקראת סוף 2025, הרצח העם המתמשך בעזה עומד כמשבר המגדיר וההרסני ביותר של המאה ה-21. האופי המתמשך והשיטתי של המערכה הצבאית של ישראל – המאופיינת בהרס תשתיות אזרחיות, מניעת מזון, מים וטיפול רפואי, והרצח המוני של אזרחים – עורר התחשבנות עמוקה בסדר המשפטי הבינלאומי.
גוף דעה בינלאומי גדל והולך, הכולל ממשלות, גופים בין-מדינתיים, מנגנוני האו”ם וארגוני חברה אזרחית, מזהה כעת את פעולות ישראל בעזה כרצח עם בהתאם לאמנה למניעה וענישה של פשע הרצח העם (1948). מסגרת זו אינה משקפת גינוי רטורי בלבד, אלא אפיון משפטי המבוסס על התחייבויות אמנתיות, הליכים שיפוטיים וממצאים חקירתיים מוסמכים.
הרשימה הבאה מזהה מדינות, גופים בין-מדינתיים ומוסדות שהגדירו רשמית את פעולות ישראל בעזה כרצח עם או הפעילו את אמנת הרצח העם בהקשר זה:
ההיקף חסר התקדים של קונצנזוס זה – הכולל שחקנים מהדרום והצפון הגלובלי וחוצה קווים מדינתיים, מוסדיים ואקדמיים – מסמן שינוי בהבנה הבינלאומית של אחריות ומניעה. לראשונה בתקופה שלאחר המלחמה, מספר מדינות ריבוניות מפעילות את אמנת הרצח העם נגד רצח עם פעיל ומתמשך עם התקדמות הליכית משמעותית בבית הדין הבינלאומי לצדק.
הממצאים המצטברים של מדינות, גופים בין-מדינתיים ומנגנוני האו”ם כי המערכה המתמשכת של ישראל בעזה מהווה רצח עם אינם מקימים דאגה מוסרית בלבד, אלא סיכון משפטי אמין ודחוף המפעיל את האחריות הקולקטיבית של האומות המאוחדות למנוע רצח עם. בהתאם לסעיפים 1, 2(2) ו-24 של מגילת האומות המאוחדות, למועצת הביטחון יש חובה משפטית לנקוט צעדים מהירים ויעילים לשמירה על השלום והביטחון הבינלאומיים והבטחת כיבוד עקרונות היסוד של המשפט הבינלאומי.
אמנת הרצח העם מטילה חובה erga omnes למנוע ולהעניש רצח עם, המשקפת נורמה מחייבת (jus cogens).
אמנה למניעה וענישה של פשע הרצח העם (1948)
ב-בוסניה והרצגובינה נגד סרביה ומונטנגרו (2007), בית הדין הבינלאומי לצדק קבע כי חובת המניעה של רצח עם מתעוררת “ברגע שבו המדינה יודעת או בדרך כלל הייתה צריכה לדעת על קיומו של סיכון רציני.”
בית הדין לצדק, בוסניה נגד סרביה (פסק דין, 26 בפברואר 2007)
לפיכך, כאשר מתעוררות ראיות אמינות לרצח עם – כפי שנקבעו בצווי הזמניים של בית הדין לצדק, מנגנוני חקירה של האו”ם וממצאי מספר מדינות וארגוני זכויות אדם – המועצה, ובמיוחד חבריה הקבועים, מחויבים משפטית לפעול למניעתו. בהתחשב באחריותה העיקרית של מועצת הביטחון לשמירה על השלום והביטחון הבינלאומיים בהתאם לסעיף 24(1) של המגילה וביכולתה הייחודית לפעול קולקטיבית בשם כל המדינות החברות, חובה זו חלה בכוח מיוחד על המועצה. כאשר גופים אמינים – כולל בית הדין לצדק עצמו – קובעים כי קיים סיכון סביר לרצח עם, המועצה מחויבת משפטית לפעול למניעתו.
למרות הרישום העובדתי המכריע והחובות המשפטיות המחייבות הנובעות מאמנה למניעה וענישה של פשע הרצח העם (1948) וממגילת האומות המאוחדות, ארצות הברית חסמה שוב ושוב פעולות של מועצת הביטחון שנועדו לעצור את מה שבית הדין הבינלאומי לצדק כינה רצח עם סביר בעזה. מאוקטובר 2023, וושינגטון הפעילה את זכות הווטו שלה לא פחות משבע פעמים כדי לחסום טיוטות החלטה שמבקשות ליישם הפסקות אש, להקל על גישה הומניטרית או לדרוש ציות למשפט ההומניטרי הבינלאומי. כל אחת מהחלטות אלה שיקפה קריאות דחופות של המזכיר הכללי, משרד תיאום עניינים הומניטריים (OCHA) וסוכנות הסעד והתעסוקה לפליטי פלסטין של האו”ם (UNRWA), כמו גם ממצאי מנגנוני חקירה עצמאיים, אך בוטלה על ידי התנגדות חד-צדדית של חבר קבוע אחד.
הווטו הראשון, שהופעל באוקטובר 2023, חסם החלטה שקראה להפסקת אש הומניטרית מיידית לאחר ההפצצה הראשונית של ישראל בעזה והתחלת אבדות אזרחיות המוניות. וטאות מאוחרים יותר – בדצמבר 2023, פברואר 2024, אפריל 2024, יולי 2024, דצמבר 2024 ומרץ 2025 – עקבו אחר דפוס עקבי ומכוון. בכל פעם שהמועצה נעה לפעול בהתאם לאחריותה הקבועה במגילה לשמירה על השלום והביטחון הבינלאומיים, ארצות הברית הפעילה וטו כדי להגן על ישראל מפני אחריות ולמנוע צעדים קולקטיביים שנועדו להגן על חיי אזרחים.
המגילה מהווה מסגרת משפטית עקבית ומשולבת, שבה כל ההוראות בעלות מעמד נורמטיבי זהה ויש לקרוא אותן בהרמוניה זו עם זו. אין היררכיה פנימית בין סעיפיה; אלא, כל אחד יש להבין בהקשר, שיטתי וטלאולוגי – כלומר, לאור מטרתה ועקרונותיה הכלליים של המגילה כפי שמובעים בסעיפים 1 ו-2. פרשנות שיטתית זו, שאושרה שוב ושוב על ידי בית הדין לצדק וגופים משפטיים של האו”ם עצמו, מבטיחה שהמגילה תפעל כמכשיר יחיד ובלתי ניתן לחלוקה של ממשל בינלאומי במקום אוסף של סמכויות או זכויות יתר מבודדות.
מסגרת הפרשנות של אמנת וינה בדבר משפט האמנות (1969) חלה במלואה על מגילת האומות המאוחדות. למרות שהמגילה קדמה לאמנה, העקרונות הפרשניים שקודדו בה כבר היו מבוססים כמנהג בינלאומי בזמן ניסוח המגילה והוכרו מאז בפסיקת בית הדין לצדק. לפיכך, יש לפרש את המגילה בתום לב, לאור מטרתה ומטרתה וכמכלול עקבי ומשולב.
אמנת וינה בדבר משפט האמנות (1969)
לפיכך, הסמכויות המוענקות למועצת הביטחון, כולל זכות הווטו, אינן יכולות להיפרש או ליושם באופן הסותר את מטרתה ומטרתה של המגילה.
למרות שסעיף 27(3) של מגילת האומות המאוחדות מעניק לחברי מועצת הביטחון הקבועים זכות וטו, כוח זה אינו מוחלט. יש להפעילו בהתאמה קפדנית עם מטרות ועקרונות המגילה (סעיפים 1 ו-24) ובתום לב (סעיף 2(2)). כגוף הנושא את האחריות העיקרית לשמירה על השלום והביטחון הבינלאומיים, מועצת הביטחון מחויבת משפטית לבצע את תפקידיה בהתאם להתחייבויות אלה.
בהתאם לסעיף 24(1), מועצת הביטחון מפעילה את סמכויותיה בשם כלל חברי האומות המאוחדות. מנדט ייצוגי זה מטיל על כל חבריה – ובמיוחד על החברים הקבועים בעלי וטו – חובת נאמנות לפעול בתום לב ובהתאם למטרות היסוד של המגילה. נקרא יחד עם סעיפים 1, 2(2) ו-24(2), סעיף 24(1) תומך בעיקרון שזכות הווטו אינה יכולה לשמש באופן חוקי כדי לסכל את האחריות הקולקטיבית של המועצה לשמירה על השלום והביטחון הבינלאומיים.
המגילה גם מטילה הגבלות פרוצדורליות מפורשות על הווטו דרך סעיף 27(3), הקובע כי צד לסכסוך חייב להימנע מהצבעה בהחלטות תחת פרק VI. הוראה זו מגלמת עיקרון יסוד של חוסר פניות בקבלת החלטות של המועצה. כאשר חבר קבוע מספק תמיכה צבאית, פיננסית או לוגיסטית משמעותית לצד בסכסוך מזוין, חבר זה יכול להיחשב באופן סביר כצד לסכסוך ולפיכך נמצא תחת חובה משפטית להימנע.
מגילת האומות המאוחדות
ביחד, סעיפי המגילה 1, 2(2), 24(1)–(2) ו-27(3), מפורשים בהתאם לסעיפים 31–33 של אמנת וינה בדבר משפט האמנות, קובעים כי הווטו אינו זכות יתר בלתי מוגבלת, אלא כוח מותנה המוחזק בנאמנות לקהילה הבינלאומית. הפעלת כוח זה בתום לב רע, למטרות הסותרות את המגילה או באופן המעכב את מועצת הביטחון מביצוע תפקידיה העיקריים, מהווה שימוש לרעה בזכות ופעולה ultra vires. וטו כזה חסר תוקף משפטי במסגרת המגילה ואינו תואם את הנורמות המחייבות (jus cogens) השולטות בסדר הבינלאומי, במיוחד אלה הקשורות למניעת רצח עם והגנה על אזרחים.
האחריות של מועצת הביטחון לשמירה על השלום והביטחון הבינלאומיים, כפי שמובעת בסעיפים 1 ו-24 של המגילה, כוללת בהכרח חובה לשמור על המשפט הבינלאומי ולמנוע זוועות המאיימות על יציבות היחסים הבינלאומיים. מנדט המועצה אינו זכות יתר פוליטית, אלא נאמנות משפטית, המופעלת בשם כלל החברים ומוגבלת על ידי מטרות ועקרונות המגילה. כאשר חבר קבוע משתמש בווטו כדי לחסום צעדים שנועדו למנוע או להגיב להפרות חמורות של המשפט הבינלאומי – כולל רצח עם, פשעים נגד האנושות או הפרות חמורות של אמנות ז’נבה – פעולה כזו מהווה שימוש לרעה בזכות הווטו ופעולה ultra vires ביחס למגילה.
במקרים כאלה, תפקיד הפרשנות של בית הדין לצדק הופך מרכזי. בהתאם לסעיף 36 של חוקתו, בית הדין יכול להפעיל סמכות תוכן אם סכסוך מובא אליו על ידי מדינות חברות בנוגע לפרשנות או יישום של המגילה או אמנת הרצח העם. בנוסף, העצרת הכללית או מועצת הביטחון, כמו גם גופים מורשים אחרים של האו”ם, יכולים לבקש חוות דעת מייעצת בהתאם לסעיף 65 של חוקת בית הדין לצדק וסעיף 96 של המגילה כדי להבהיר את ההשלכות המשפטיות של שימוש בווטו בהקשרים ספציפיים. למרות שחוות דעת מייעצות אינן מחייבות רשמית, הן מהוות פרשנות מוסמכת של המגילה ובעלות משקל מכריע בפעילות האו”ם.
מגילת האומות המאוחדות
למרות שבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) אינו בעל סמכות מפורשת לבטל החלטה או וטו של מועצת הביטחון, הוא שומר על סמכות לפרש את מגילת האומות המאוחדות ולקבוע את ההשלכות המשפטיות של פעולות שננקטו תחתיה. בית הדין, כגוף השיפוטי העיקרי של האומות המאוחדות (סעיף 92 של המגילה), מפעיל פונקציות הן תוכן והן מייעצות הכוללות שאלות של פרשנות המגילה וחוקיות פעולות של גופי האו”ם. לפיכך, אם ייקבע שחבר קבוע הפעיל וטו בתום לב רע או ultra vires למטרות ועקרונות המגילה, בית הדין לצדק יכול עקרונית לאשר כי וטו כזה היה בלתי תקף משפטית, וכי טיוטת ההחלטה המקבילה הייתה מאומצת במהות.
בפועל, ממצא כזה יאפשר לחברי מועצת הביטחון האחרים להתייחס לווטו שהופעל בניגוד למגילה כחסר תוקף משפטי, ולאפשר למועצה להמשיך ולאמץ את ההחלטה המקבילה במהות. הווטו יטופל כבטל ab initio – חסר יכולת לבטל את החובה הקולקטיבית של המועצה לשמור על השלום והביטחון.
המשבר שנחשף על ידי רצח העם בעזה הוכיח כי שיתוק האומות המאוחדות אינו בעיקר כשל של טקסט היסוד שלה, אלא של פרשנותה ויישומה. חוסר היכולת של מועצת הביטחון לפעול – למרות הכרה ברצח עם סביר על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק ומנגנוני החקירה של האו”ם עצמו – אינו נובע מחוסר סמכות משפטית, אלא משימוש לרעה בווטו על ידי חבר קבוע הפועל בניגוד למטרות המגילה.
קריאות לרפורמה במגילה, למרות משכנעות מוסרית, נתקעו זה זמן רב בשל בלתי אפשרות פרוצדורלית לתקן את סעיף 108 במערכת הדורשת הסכמה של אלה המושקעים ביותר בשימור זכות היתר שלהם. הפתרון, אם כן, אינו בפרויקט הבלתי ניתן להשגה של כתיבה מחדש של המגילה, אלא בפרשנותה בהתאם למשפט האמנות והלוגיקה הפנימית של המגילה עצמה.
הצעד הראשון והמיידי ביותר הוא לבקש חוות דעת מייעצת מבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) בנוגע לחוקיות וגבולות זכות הווטו תחת סעיף 27(3) של המגילה. חוות דעת כזו לא תשנה את המגילה, אלא תפרש אותה בהתאם לאמנת וינה בדבר משפט האמנות (VCLT) ולנורמות המחייבות של המשפט הבינלאומי, ותאשר כי הווטו – כמו כל סמכות תחת המגילה – מותנה בהתחייבויות תום לב, מטרה ומטרה וjus cogens.
בהתאם לסעיף 96(1) של מגילת האומות המאוחדות ולסעיף 65 של חוקת בית הדין הבינלאומי לצדק, הן העצרת הכללית והן מועצת הביטחון מוסמכות לבקש חוות דעת מייעצות של בית הדין בכל שאלה משפטית. כל דרך מציעה שיטה נפרדת – אך משלימה – לארגון להבהיר את הגבולות המשפטיים של הווטו.
דרך העצרת הכללית מציעה נתיב ברור ובטוח, שכן החלטה כזו דורשת רק רוב פשוט ואינה כפופה לווטו. זה הופך אותה לשיטה הנגישה והבטוחה ביותר מבחינה פרוצדורלית לקבלת הבהרה שיפוטית של היקף וגבולות זכות הווטו, במיוחד במקרים שבהם מועצת הביטחון עצמה משותקת.
עם זאת, מועצת הביטחון שומרת גם על סמכות לבקש חוות דעת כזו. כאן עולה השאלה האם ווטו של חבר קבוע יכול לחסום את המועצה מלבקש ייעוץ משפטי על גבולות סמכויותיה שלה. בהתאם לסעיף 27(2) של המגילה, החלטות מועצת הביטחון בשאלות פרוצדורליות מתקבלות בהצבעה חיובית של תשעה חברים ואינן כפופות לווטו. החלטה המבקשת חוות דעת מייעצת – שאינה קובעת זכויות מהותיות או מטילה התחייבויות מחייבות – נופלת במלואה לקטגוריה פרוצדורלית זו.
מגילת האומות המאוחדות
תקדים נמיביה (S/RES/284 (1970)) תומך בפרשנות זו: בקשת המועצה לחוות דעת מייעצת בנוגע להשלכות המשפטיות של נוכחות דרום אפריקה בנמיביה טופלה כהחלטה פרוצדורלית ואומצה ללא וטו. באנלוגיה, החלטה המבקשת חוות דעת מייעצת על גבולות זכות הווטו מתייחסת באופן דומה להליכים המוסדיים של המועצה עצמה ואינה מהווה פעולה מהותית המשפיעה על זכויות או התחייבויות מדינתיות.
לפיכך, מועצת הביטחון יכולה לאמץ באופן חוקי החלטה המבקשת מבית הדין לצדק חוות דעת מייעצת על גבולות זכות הווטו כהצבעה פרוצדורלית, הדורשת רק תשעה קולות חיוביים ואינה כפופה לווטו. לאחר העברתה, בית הדין הבינלאומי לצדק יחליט אם לקבל את הבקשה. בכך, בית הדין לצדק יאשר בעקיפין כי העניין פרוצדורלי והוגש כראוי אליו – ובכך יפתור, דרך המשפט ולא הפוליטיקה, האם שאלת גבולות זכות הווטו נופלת תחת סמכותו השיפוטית.
נתיב זה מבטיח כי אף חבר קבוע אינו יכול למנוע באופן חד-צדדי מהאומות המאוחדות לבקש פרשנות משפטית של מכשיר היסוד שלהן. הוא גם מכבד את עיקרון effet utile תחת אמנת וינה – שכל אמנה יש לפרש כדי לתת אפקט מלא למטרתה ומטרתה. לאפשר לווטו למנוע הבהרה משפטית של חוקיות זכות הווטו עצמה יהיה פרדוקס לוגי ומשפטי שיערער את עקביות המגילה ואת שלמות הסדר המשפטי הבינלאומי.
לפיכך, הן העצרת הכללית והן מועצת הביטחון בעלות דרכים משפטיות ומשלימות לבקש חוות דעת מייעצת מבית הדין לצדק. דרך העצרת הכללית היא בטוחה פרוצדורלית; דרך מועצת הביטחון היא מוצקה משפטית תחת המגילה ומשפט האמנות. שתיהן ישיגו את אותה מטרה מהותית: להבהיר כי לא ניתן להפעיל וטו באופן חוקי כדי לחסום מניעת רצח עם או לסכל את מטרות האומות המאוחדות.
דרך תהליך זה, הארגון ינקוט צעד חיוני לשיקום אמינותו – ויאשר כי סמכותו נובעת לא מהכוח, אלא מעליונות המשפט הבינלאומי. שלטון החוק, לא זכות יתר פוליטית, חייב לשלוט אפילו בגופים החזקים ביותר של האומות המאוחדות. רק על ידי אישור מחדש של עיקרון זה יכול הארגון להחזיר את מטרתו היסודית: להציל דורות עתידיים ממכת המלחמה.
אמינות האומות המאוחדות נמצאת היום בהתחשבנות עמוקה. הרצח העם המתפתח בעזה חשף את קווי השבר בסדר המשפטי הבינלאומי – לא בחוסר נאותות של נורמותיו, אלא בחוסר יכולת של מוסדותיו לאכוף אותן. איסור הרצח העם, המונח באמנה למניעה וענישה של פשע הרצח העם (1948) ומוכר כנורמה jus cogens, מחייב את כל המדינות ואת כל גופי האומות המאוחדות ללא יוצא מן הכלל. עם זאת, הגוף העיקרי של הארגון לשמירה על השלום והביטחון נשאר משותק בשל שימוש לרעה בווטו מול ראיות מכריעות וממצאים רשמיים של בית הדין הבינלאומי לצדק.
שיתוק זה אינו מאפיין בלתי נמנע של פוליטיקה בינלאומית; הוא כשל ממשלי והפרת נאמנות משפטית. החברים הקבועים של מועצת הביטחון מחזיקים בסמכויותיהם בשם כלל החברים תחת סעיף 24(1) של המגילה. סמכות זו היא נאמנותית, לא קניינית. כאשר הווטו משמש להגנה על רצח עם מתמשך או לחסימת הגנה הומניטרית, הוא חדל להיות מכשיר לשימור השלום והופך למכשיר של חסינות. שימוש כזה הוא ultra vires – מעבר לסמכויות המוענקות על ידי המגילה – ומשפטית בלתי תואם הן לאות המגילה והן לרוחה.
בסופו של דבר, יכולת האומות המאוחדות להשיב את הלגיטימיות שלה תלויה ברצונה לאכוף את משפטה שלה. שיקום האמינות אינו רק הנפקת החלטות או דו”חות; זה ליישר מחדש את הארגון עם העקרונות שהצדיקו את יצירתו – שלום, צדק, שוויון והגנה על חיי אדם. הרצח העם בעזה יגדיר את מורשת התקופה הזו, לא רק למדינות המעורבות ישירות, אלא לכל המערכת הבינלאומית.
אמינות האומות המאוחדות ושלמות המשפט הבינלאומי עצמו תלויות בבחירה זו.
טיוטת החלטה זו מוצעת בתום לב ובצורך, מזכירה עקרונות שהובעו במשך מאות שנים במסורות המשפטיות הגדולות של העולם, הקובעות כי סמכות יש להפעיל בכנות, צדק וכבוד לחיים.
היא מוצעת כנוחות ומשאב לכל מדינה חברה או קבוצת מדינות חברות שתרצה להמשיך דרך העצרת הכללית דרך משפטית ובונה להבהרת גבולות זכות הווטו תחת סעיף 27(3) של מגילת האומות המאוחדות, בהתאם למסגרת הפרשנית של אמנת וינה בדבר משפט האמנות ואמנה למניעה וענישה של פשע הרצח העם (1948).
הטיוטה אינה מחייבת ואינה נושאת זכות קניין כלשהי. היא מתוכננת להיות מותאמת, מותאמת או מורחבת על ידי כל מדינה או משלחת כפי שתראה לנכון ביחס לדרישות השלום הבינלאומי ומטרות האומות המאוחדות.
היא מוצגת באמונה כי כאשר רפורמה פוליטית נותרת בלתי ניתנת להשגה, פרשנות משפטית נותרת השיטה הבטוחה ביותר לשיקום אמינות האומות המאוחדות ולאישור מחדש של עליונות המשפט הבינלאומי על פני הכוח.
העצרת הכללית,
מזכירה את מטרות ועקרונות האומות המאוחדות כפי שהוגדרו במגילה,
מאשרת מחדש כי, תחת סעיף 24(1) של המגילה, החברים מעניקים למועצת הביטחון את האחריות העיקרית לשמירה על השלום והביטחון הבינלאומיים ומקבלים כי מועצת הביטחון פועלת בשמם,
מכירה כי כל החברים חייבים לקיים בתום לב את ההתחייבויות שנטלו על עצמם בהתאם למגילה, בהתאם לסעיף 2(2),
מציינת כי, תחת סעיף 27(3) של המגילה, צד לסכסוך חייב להימנע מהצבעה בהחלטות תחת פרק VI ותחת פסקה 3 של סעיף 52,
מזכירה את סעיף 96(1) של המגילה ואת סעיף 65 של חוקת בית הדין הבינלאומי לצדק, המסמיכים את העצרת הכללית לבקש חוות דעת מייעצות בכל שאלה משפטית,
מאשרת כי אמנה למניעה וענישה של פשע הרצח העם (1948) (“אמנת הרצח העם”) מקודדת חובה erga omnes וjus cogens למנוע ולהעניש רצח עם,
מציינת את פסיקת בית הדין הבינלאומי לצדק, כולל יישום אמנת הרצח העם (בוסניה והרצגובינה נגד סרביה ומונטנגרו) (פסק דין מ-26 בפברואר 2007), שקבעה כי חובת המניעה של רצח עם מתעוררת ברגע שבו מדינה יודעת או בדרך כלל הייתה צריכה לדעת על סיכון רציני לרצח עם,
מכירה כי אמנת וינה בדבר משפט האמנות (1969) משקפת מנהג בינלאומי בנוגע לפרשנות וקיום אמנות, כולל עקרונות תום לב, מטרה ומטרה וeffet utile (סעיפים 26 ו-31–33),
מודעת כי הפעלת הווטו חייבת להיות בהתאם למטרתה ומטרתה של המגילה, למשפט הבינלאומי הכללי ולנורמות המחייבות, וכי שימוש לרעה בזכות אינו יכול לייצר השלכות משפטיות,
מודאגת משימוש בווטו כדי לחסום צעדים שנועדו למנוע או לעצור רצח עם, פשעים נגד האנושות או הפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי, מה שמסכן את יכולת המועצה לקיים את אחריותה ומערער את אמינות הארגון,
נחושה להבהיר במשפט את גבולות וההשלכות המשפטיות של שימוש בווטו תחת סעיף 27(3) בנסיבות כאלה,
מחליטה, בהתאם לסעיף 96(1) של מגילת האומות המאוחדות ולסעיף 65 של חוקת בית הדין הבינלאומי לצדק, לבקש חוות דעת מייעצת מבית הדין הבינלאומי לצדק על השאלות המשפטיות בנספח A להחלטה זו;
מבקשת מהמזכיר הכללי להעביר מיידית החלטה זו יחד עם נספחים A–C לבית הדין הבינלאומי לצדק ולספק לבית הדין את תיק העובדות והמשפט המצוין באופן אינדיקטיבי בנספח C;
מזמינה את המדינות החברות, מועצת הביטחון, המועצה הכלכלית והחברתית, מועצת זכויות האדם, בית הדין הפלילי הבינלאומי (במסגרת מנדטו) ואת גופי האו”ם, הסוכנויות והמנגנונים הרלוונטיים להגיש הצהרות כתובות לבית הדין על השאלות בנספח A ומסמיכה את יו”ר העצרת הכללית להגיש הצהרה מוסדית בשם העצרת;
מבקשת מבית הדין הבינלאומי לצדק, אם ניתן בפועל, להקצות למקרה עדיפות ולקבוע מועדים להצהרות כתובות והליכים בעל פה המתאימים לדחיפות הטבועה בשאלות הכוללות נורמות מחייבות וחובת מניעת רצח עם;
קוראת למועצת הביטחון, בעודו ממתין לחוות הדעת המייעצת, לשקול את פרקטיקת הווטו שלה לאור סעיפים 1, 2(2), 24 ו-27(3) של המגילה, אמנת הרצח העם ואמנת וינה בדבר משפט האמנות;
מחליטה לכלול בסדר היום הזמני של מושבו הבא סעיף בשם “מעקב אחר חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק על גבולות זכות הווטו תחת סעיף 27(3) של המגילה” ולהישאר במושב בעניין.
מהי המשמעות המשפטית של הביטוי “צד לסכסוך חייב להימנע מהצבעה” בסעיף 27(3) של המגילה, כולל:
מהן ההשלכות המשפטיות לסמכויות העצרת הכללית תחת סעיפים 10–14 של המגילה והחלטה A/RES/377(V) (Uniting for Peace), כאשר וטו מופעל בנסיבות המתוארות בשאלות 3 ו-4?
מגילת האומות המאוחדות
אמנת וינה בדבר משפט האמנות (1969)
אמנה למניעה וענישה של פשע הרצח העם (1948)
בית הדין הבינלאומי לצדק — בוסניה והרצגובינה נגד סרביה ומונטנגרו (פסק דין, 26 בפברואר 2007)
כדי לסייע לבית הדין, מתבקש המזכיר הכללי להכין ולהעביר תיק הכולל, בין היתר: